ארז שגיב עו"ד ורו"ח , מומחה למיסים – לשעבר מנהל החטיבה המקצועית ברשות המסים
יגיל בלזר עו"ד ורו"ח , מומחה למיסים – לשעבר יועץ מקצועי למנהל רשות המסים.
השאלה: האם רווח הנובע מרכישה עצמית של אגרות חוב, יסווג בדוחות הכספיים ולצורכי מס כהכנסות מימון או כרווח הון?
ומה אומרים?
בחוזר מס הכנסה מספר 2/2010 , העוסק כולו בסיווג הכנסות מרכישה עצמית של אגרות חוב והסדרי חוב, מאמצת רשות המסים את "גישת הכנסות המימון" על פני "גישת רווח ההון", וכך היא קובעת:
"יוער, כי אף בהתאם לכללי חשבונאות מקובלים בישראל, ברכישה עצמית של אגרות חוב על ידי החברה המנפיקה, מסולקת ההתחייבות הפיננסית הקיימת בגינן במאזן החברה, ויש להכיר ברווח או בהפסד (בדרך כלל בסעיף המימון) בגובה ההפרש בין ערכה של ההתחייבות הפיננסית שסולקה בספרי החברה (או חלק ממנה) לבין התמורה ששולמה במזומן, בשווה מזומן או באמצעות מכשירים הוניים אחרים.
הטיפול, לצרכי מס, בחברה המנפיקה אגרות חוב, החל ממועד הנפקתן וכלה בפדיונן, מבוצע רובו ככולו דרך סעיף המימון . בין אם בעת ההנפקה (ניכיון או פרמיה) ובין אם במהלך חיי אגרות החוב, בדמות דרישת הוצאות המימון (ריבית והפחתת ניכיון) או הכרה בהכנסות מימון (פרמיה). כמו כן, פדיונן המוקדם של אגרות החוב, במידה ויהיה כזה, יגרור רישום הוצאת או הכנסת מימון לצרכי מס, הן בשל יתרת הפחתת הניכיון או הפרמיה (בהתאמה), והן בשל יתרת החוב שנמחקה, במידה והיתה כזו. לאור האמור, מקור ההכנסה אצל החברה בשל רכישה עצמית של ההתחייבות מהווה, בראש ובראשונה, הכנסת מימון בהתאם לסעיף 2(4) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) – התשכ"א 1961 (להלן: "הפקודה")".
כך, רשות המיסים, מכירה בסיווג רווחים מרכישה עצמית של אג"ח כהכנסות מימון. על אף האמור, פקידי שומה מאמצים לעתים גישה מקצועית לפיה המדובר הוא ברווח הון ולא בהכנסות מימון. ואולם, אימוץ גישה זו, ולא לשבח – עולה לא אחת, לא מן הטעם הכלכלי אלא מן הטעם הפיסקאלי. פקיד השומה משתמש בכוח הפרשנות לסווג את ההכנסה כרווח הון במטרה שלא לאפשר לנישום כזה או אחר קיזוז הפסדים, וככל שנושא קיזוז ההפסדים משמעותי, כך עמדת פקיד השומה תהא יותר נוקשה.
נציין, כי החוזר המקצועי, כאמור לעיל, מעלה אפשרות לסיווג ההכנסה בידי החברה כהכנסה ממחילת חוב – מקום שם האפשרויות לקיזוז הפסדים מוגבלות יותר, אף כי בעבר אלה היו מוגבלות עוד יותר, שכן לא הייתה הוראה כתובה המאפשרת קיזוז הפסדים על פי בחירה, כנוסחה בפקודה כיום.
לעמדתנו, בשנה השוטפת – מקום בו פקיד השומה יבקש לתאם הכנסה שסווגה על ידי החברה כהכנסות מימון ולסווגה מחדש כרווח הון, עשויה ליצור בחברה הפסד עסקי שוטף (מקום בו ההכנסה מהאג"ח יצרה הכנסה חייבת ואלמלא קיומה היה לחברה הפסד מעסק) המותר ממילא לקיזוז, לפי הוראות הפקודה, כנגד כל הכנסה על פי הוראות סעיף 28(א) לפקודה – ואם זה כך, יהיה זה קיזוז המותר גם כנגד הכנסה מרכישת האג"ח, בין אם היא מסווגת כהכנסת מימון ובין אם היא מסווגת כהכנסה ממחילת חוב.
יצוין, כי בהתאם להלכת אגודת השומרים (ע"א 494/87, חברת קבוצת השומרים נ' פקיד השומה למפעלים גדולים, מיסים ו/5 (אוקטובר 1992) עמ' ה-1), כל עוד כללי חשבונאות מקובלים קובעים כלל כלשהו (כפי שרשות המיסים עצמה קובעת בחוזר שלעיל) ופקודת מס הכנסה שותקת ביחס לאותו עניין, יחויב הנישום להחיל את אותו כלל חשבונאי מקובל גם לצורכי מס. סיווג הרווח מרכישה עצמית של האג"ח, כהכנסות מימון לצרכי מס, תואם את הדיווח הנדרש לפי כללי חשבונאות מקובלים, ולפיכך כל מי שיסווגו כהכנסת מימון הרי הוא פועל כדין.
כך, נוסיף ונציין, כי גם אם הרווח מרכישת האג"ח יסווג כהוני, יש וניתן לטעון לקיזוז ההפסדים המועברים כנגד רווח הון זה, בהתאם להוראות הפקודה, בהיותו רווח הון בעסק, וזאת בהתאם להוראות סעיף 28(ב) לפקודה.
הטענה לקיומו של רווח הון, אם כבר זו נטענת, בהרבה מן המקרים ניתן לסווגה כרווח הון בעסק, שכן בדרך כלל הנפקת האג"ח היא לצורך מימון הפעילות העסקית השוטפת של החברה. לפיכך, השימוש בכספי האג"ח והריבית המשולמת בגינן הם חלק אינטגרלי של העסק ומשתלבים במנגנון הפעילות של החברה מנפיקה ועל כן ההוצאות וההכנסות הסובבות את הנפקת האג"ח, ההחזקה בהן ופדיונן קשורות ב"נכס יצרני", כפי שרואה זאת רשות המסים לעניין קיזוזי הפסדים. נציין, כי במידה שהנפקת האג"ח יועדה לפעילות שאינה מימון פעילות עסקית, והיא דווקא קשורה במבנה ההון של החברה, הרי שהתרת הוצאות ורישום ההכנסות, לא משתלבות במבנה הפירותי של הפעילות, ולפיכך לא תחשבנה ככאלה.
כאשר מדובר ברכישה עצמית של אג"ח, הרי שמבנה הפעילות משלב בתוכו חברת מטרה – כמוסבר בחוזר המקצועי כאמור לעיל. חברת המטרה מוקמת במטרה לרכוש את האג"ח, להחזיק בהן, להנפיקן מחדש או לפדות אותן. המדובר הוא בחברה ייעודית שמוקמת אך ורק לעניין זה, בין השאר ממגבלות חוקיות ודרישות מוסדיות (הסבר לעניין זה ניתן גם בחוזר מס הכנסה מס' 2/2010).
לצורך העניין, מתקשרות המנפיקה והמחזיקה בהסכם אשר מגבש את שאמור להיות, כשהחברה הנדונה משמשת צינור לכל הפעילות הקשורה עם ההנפקה, ההחזקה והפדיון, כשזו אינה מפיקה כל רווח או הפסד מהפעילות האמורה, הן לצרכים חשבונאיים והן לצרכי מס. כל תוצאת הפעילות מהנפקת אגרות החוב והיתרות הכספיות הנובעות מכך, נועדו להיסגר מול החברה המנפיקה. למעשה, החברה משמשת, לעניין זה, אך ורק צינור של החברה המנפיקה על דרך של שליחות ונאמנות.
תוצאת הדברים האמורים היא שחברת המטרה שאין לה ערך פיסקאלי, אינה צריכה להכיר ברווח או בהפסד מהטיפול באגרות החוב במשך כל שנות קיומן, לרבות מחיקת כל יתרה כספית שנותרה בינה לבין החברה המנפיקה לאחר הפדיון. כך, במקרה כאמור, כל ההפסדים או הרווחים עליהם מדווחת חברת המטרה, אלה אינם שלה לצורכי מס, ועל כן יש לתאמם בדוחותיה מצד אחד ולתת להם ביטוי מהימן בידי החברה המנפיקה.
כך, כיוון שפעילות המימון הקשורה בהנפקת אגרות החוב מקבלת ביטוי הפוך בשתי החברות; המנפיקה והחזיקה (חברת המטרה), הרי שפעולה בצד אחד מהווה תמונת מראה בצד השני. נזכור רק שבסופו של יום התוצאה בחברה הנדונה צריכה להתאפס ולקבל ביטוי מלא בחברה המנפיקה, הכל כמוסבר לעיל. שהרי, חברת המטרה היא צינור והיא משמשת במסגרת המוסברת לעיל, ובמשך כל תקופת חיי האג"ח, כשלוח ונאמן לחברה המנפיקה.
