קבלת דבר במרמה

כך, כדי להרשיע אדם בעבירה זו יש להוכיח את כל יסודות האשמה ובהם את הקשר הסיבתי שמבוסס על ניצול, התחזות, מניפולציה או הטעיה, שבין פעולת המרמה של אותו אדם לבין קבלת אותו “דבר” שהמרמה באה להשיג מהמרומה.

מכאן, גם הימנעות מלעשות פעולה שיש בה את יסוד המרמה, יש בה כדי לגבש את העבירה, אם כתוצאה מהאמור הפיק מי שסירב למסור מידע זה איזושהי טובת הנאה ו/או תוצאה ו/או הישג  ו/או יתרון לטובת הגשמת האינטרסים האישיים שלו.

על עבירות התחזות וקבלת דבר במרמה ניתן למנות:

• קבלה למקום עבודה על פי מצג שקרי
• קבלת נכס מקרקעין ו/או מיטלטלין במסגרת חוזה מסחרי שיש בו מצג כוזב
• קבלת טובת הנאה גופנית המבוססת על מצג כוזב – אינוס במרמה
• זיוף מסמכים
• רישומים כוזבים במסמכי תאגיד
• פרסום נתונים כוזבים לצורך קבלת נכסים בלתי מוחשיים, כגון מוניטין, ידע, תפקיד, תואר, אמון, רגש
• וכיוצ"ב

אם כך, כדי שמעשה או מחדל ייחשב מרמה, העבריין צריך להיות מודע לכך שדבריו אינם אמת (= מחשבה פלילית). שכן רק בידיעה שכזו תוכח כוונתו ליצור מצג שווא.

שקר ייכנס בעבירת המרמה, רק אם כתוצאה ממנו מקבל עובר העבירה זכות ו/או טובת הנאה כלשהי (= מעשה פלילי) שלא היה מקבל אילו לא היה משתמש במרמה להשגתן.