חיסיון עורך דין לקוח ושמירה על סודיות מקצועית

חיסיון עורך דין לקוח
עו"ד, נוטריון ורו"ח ארז שגיב ועו"ד ורו"ח יגיל בלזר

עו"ד, נוטריון ורו"ח ארז שגיב ועו"ד ורו"ח יגיל בלזר

בשיתוף עם עו"ד נוי לוסקי

מה אומר הדין בנושא חיסיון עורך דין לקוח?

סעיף 48 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 קובע, כי: "… דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין לבין לקוחו או לבין אדם אחר מטעם הלקוח ויש להם קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, אין עורך הדין חייב למסרם כראיה, אלא אם ויתר הלקוח על החיסיון; והוא הדין בעובד של עורך דין אשר דברים ומסמכים שנמסרו לעורך הדין הגיעו אליו אגב עבודתו בשירות עורך הדין…".

סעיף 19 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו-1986 קובע, כי: "… עורך דין ישמור בסוד כל דבר שיובא לידיעתו בידי לקוח או מטעמו, תוך כדי מילוי תפקידיו, זולת אם הסכים הלקוח במפורש אחרת; הוראה זו אינה חלה על גילוי בהליך משפטי, חקירה או חיפוש שאינו חסוי על פי סעיף 90 לחוק". כך קבע בית המשפט הנכבד בהתייחסו לסעיף 19 ברע"פ 751/15 יצחק אברג'יל נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 09.12.2015)  (להלן: "פרשת אברג'יל"): "חובת הסודיות הקבועה בכלל 19 לכללי לשכת עורכי הדין, רחבה יותר מהחיסיון והיא חלה על מידע שהגיע לעורך הדין במסגרת מילוי תפקידו, גם אם מידע זה אינו קשור קשר ענייני לשירות המקצועי.." ועל כן, ישנה חובת סודיות על עורך הדין החלה באופן רחב על כלל המידע אשר הגיע לידיו במסגרת מילוי תפקידו.

סעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 קובע, כי: "…"דברים ומסמכים שהוחלפו בין לקוח לבין עורך דין ויש להם קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, לא יגלה אותם עורך הדין בכל הליך משפטי, חקירה או חיפוש, מלבד אם ויתר הלקוח על חסינות.".

מקורו של חיסיון עורך דין בזכות היסוד של הלקוח לייצוג

מסמכים ומידע שאלה מכילים ואשר עברו בין לקוח לבין עורך דינו כחלק אינטגרלי מהתקשורת החופשית שבין עורך הדין לבין לקוחו צריכים להישאר חסויים. עניין זה הוא אחד מאבני היסוד של מקצוע עריכת הדין וחוליה מרכזית שבה נאחזת חובת הנאמנות שחב עורך דין ללקוחו. על חשיבות הבטחת תקשורת חופשית בין עורך הדין לבין לקוחו ניתן ללמוד מתוך הפסיקה המנחה של בית המשפט העליון הנכבד אשר פסק, כי זכות היסוד לחיסיון עורך דין – לקוח מקורה בזכות היסוד של אותו לקוח לייצוג. לעניין זה ראה בבג"ץ 143/02 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' השר לביטחון פנים (פורסם בנבו), נח(2) 746 (2004) מקום שם נפסק,  כי: "… זכותו של אדם לקבלת שירותים משפטיים, ובכללה הזכות להיפגש עם עורך דין והזכות להיות מיוצג על ידיו, היא זכות יסוד המגשימה את החירות המוקנית לו למנות לעצמו שלוח כרצונו, וכן את זכותו להליך הוגן".

הערובה לקיום זכות הייצוג והבטחת הליך הוגן היא בהבטחת תקשורת חופשית בין עורך הדין לבין לקוחו. כדי שזכות הייצוג תוכל להתממש, יש לאפשר ללקוח לאסוף באין מפריע את החומר הדרוש לו לצורך הייצוג ולהביאו בפני עורך דינו, וזאת ללא חשש שהדברים אשר נאמרו ו/או הועברו בינו לבין עורך דינו יתגלו לצד השני ויהיו לו לרועץ.

גם בית המשפט העליון עמד על כך בעל"ע 17/86 פלונית נ' לשכת עורכי הדין,(1987)  מא (4) 770 שם פסק, כי: "…החיסיון של סעיף 90… חסיונו של הלקוח הוא, והוא בא להבטיח בראש ובראשונה יחסים של כנות ופתיחות בינו לבין עורך הדין בבואו להיזקק לשירותיו המקצועיים של האחרון, בלא שיהא עליו חשש או מורא כי דברים או מסמכים שהוא מגלה במהלך התייעצות או הטיפול בעניינו, ישמשו אי פעם נגדו ללא הסכמתו".

חיסיון וחובת הסודיות מסייעים לתת שירות משפטי הולם

חיסיון עורך דין – לקוח מעודד לקוחות לגלות את כל המידע לעורך הדין, וזאת מבלי לחשוש שמידע זה יתגלה ויופעל נגדם בעתיד. החיסיון וחובת הסודיות מקדמים את הצדק לטווח הארוך בשני אופנים; הראשון, במניעת הפרות חוק עתידיות. בזכות החיסיון יכול עורך הדין לדעת שלקוחו עומד להפר חוק, במתכוון או מתוך אי הבנת החוק, כך שיש בידי עורך הדין להניא את הלקוח מלהפר את החוק ולמנוע את העבירה. בראיה זו, החיסיון הופך את עורך הדין "כמחסום האחרון" שיכול למנוע הפרות חוק במתכוון או בטעות (החיסיון לא חל על עבירות עתידיות שטרם בוצעו ועורך הדין מתוודה לביצוען בעתיד). השני, ביצירת תקשורת חופשית שבין עורך הדין לבין הלקוח המבטיחה עשיית צדק לטווח הארוך ונוגעת למעשים שכבר ביצע הלקוח. רק מקום שהלקוח מספר את כל העובדות לעורך הדין, יכול זה לתת שירות משפטי הולם. ללא ידיעת כל העובדות, עלול עורך הדין להעניק ללקוח ייצוג משפטי לקוי, ובכך לא יושג צדק.

ועל כך פוסק בית המשפט הנכבד ב"ש 227/83 אליהו מירון, ואח' נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו) תשמה(1) 062 (1983): "… סעיף 48 הנ"ל הוא מעשה חקיקה שצריך להתפרש מתוך עצמו ולמצות את המישור הפרוצדורלי. במישור הראשון, זה שבו החיסיון הולך אחר הראיה, החיסיון הוא של הלקוח ולא של עורך הדין והוא מיועד לאפשר לאדם להיוועץ בעורך דין ללא חשש שתוכן השיחה עמו יתגלה, ואילו במישור השני, המטרה היא שלא להעמיד לדין את עורך הדין בדילמה בין האיסור המוטל עליו לפי סעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין, לבין חובתו למסור מידע למי שהוסמך לגבות ראיות."

המלומד י' קדמי כותב בספרו: י' קדמי, על הראיות (חלק שני) 921-922, כי "… מקובל לראות בשתי ההוראות האמורות משלימות: סעיף 48 לפקודת הראיות (נ"ח)- קובע מהותית את זכותו של הלקוח לחיסיון התקשורת שלו עם עורך הדין; ואילו סעיף 90 לחוק לשכת עורכי- הדין- מטיל איסור על עורך הדין לחשוף פרטי התקשרות עם לקוחו, ועופך חשיפה בניגוד לאיסור עבירה משמעתית."

לעניין טיבה של ההוראה שבסעיף 90 נפסק בב"ש (י-ם) 227/83 מירון ואח', פ"ה תשמ"ה(א) 70, כי: "הוראת סעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין.. אינה הוראת חיסיון ואינה הוראה שבדיני ראיות, אלא הוראת איסור מיוחדת. מטרתה , ומכאן גם מיקומה בחוק שנועד להסדיר את מקצוע עריכת הדין, היא להרחיק ככל האפשר והסביר את עורך- הדין מזירת התגוששות בין בעלי הדין, אפילו המידע הנדרש מעורך הדין אינו חסוי לגופו, אילו ביקשו להוציאו מידי הלקוח".

מסמכים שהועברו בדוא"ל בין עו"ד לבין לקוח או איש מקצוע מטעמו נהנים מחיסיון

כאמור לעיל, סעיף 48 לפקודת הראיות קובע שני תנאים מצטברים לקיום החיסיון; הראשון, "דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך הדין לבין לקוחו או לבין אדם אחר מטעם הלקוח", והשני; "ויש להם קשר ענייני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח". מכאן, מובן כי רואה החשבון ו/או עורך הדין הינו "אדם אחר מטעם הלקוח, שהרי מידע כאמור שנמסר לעורך דין במסגרת תפקידו כעורך דין ותחת מתן השירות המשפטי ללקוח, חסוי הוא. ברור איפוא, כי מסמכים אשר הועברו בתכתובות דואר אלקטרוני מלקוח לעורך דינו ו/או להיפך וכן מרואה החשבון של הלקוח לעורך דינו ו/או להיפך נושאים קשר ענייני לשירותים המשפטיים שסופקו ללקוח על ידי עורך הדין, ועל כן חוסים הם תחת החיסיון שבין עורך הדין ללקוח.

אין מחלוקת, כי עצם ההתכתבויות בדואר אלקטרוני בין עורך דין לבין לקוחו חוסות תחת החיסיון שכן הן מהוות חלק מהשירות המשפטי שניתן על ידו ללקוחו, ולפיכך אין זה משנה אילו צרופות צורפו לאותו דואר אלקטרוני, שהרי צרופות אלה ותוכנן נדונו במהלך השירות המשפטי ו/או היוו בסיס לסוגיות המס השונות אשר עלו במסגרתו, ככל שנמצאו רלוונטיות. כך גם צריכה להיות המסקנה בדבר ההתכתבויות בין עורך הדין לבין לקוחו אליהם מכותבים רואה החשבון ו/או עורך הדין של הלקוח. באשר לדיון בדבר תוכן והיקף החיסיון, הרי שאין כל הבדל בין התכתבות בין עורך הדין לבין לקוחו לבין התכתבות בין עורך הדין לבין לקוחו המכותב אליה גורם מקצועי אשר צריך לתת דעתו באותו עניין מקצועי הנוגע לשירות המשפטי שסיפק עורך הדין ללקוחו.

השירות המשפטי ניתן תמיד ללקוח ו/או לטובתו, בין במישרין ובין בעקיפין. יתרה מזאת, אפילו ההתכתבויות המקצועיות הינן רק בין עורך הדין לבין רואה החשבון של הלקוח או עורך דין אחר שבשירותו, הרי שגם אז חוסות התכתבויות אלה תחת החיסיון. לעניין זה, אין כל הבדל בין מכלול ההתכתבויות הנוגעות לשירות המשפטי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח ו/או לטובתו, שהרי זה הוא השירות המשפטי שניתן, אשר תוכנו חסוי והוא אינו יכול לעבור לצד ג' אלא בהסכמת הלקוח. כאשר הלקוח הציב שני בעלי מקצוע, רואה חשבון מצד אחד ועורך דין מצד שני למתן השירותים המקצועיים, הרי שיש להבין מכללא, וכל עוד זה לא ויתר על החיסיון שלו מול עורך דינו, כי כל התכתבות ביניהם, ככל שנמצאת היא אצל עורך דינו ו/או שירות הנוגע אליו, חוסים הם במערכת היחסים שלו עם עורך הדין ולכן הם חסויים. אפילו אם מסמכים אלה נמצאו אצל רואה החשבון במערכת היחסים ביניהם חסיון זה בעינו עומד.

החיסיון חל על כל עיסוק של עורך הדין במסגרת מתן השירות המשפטי

גם פקודת מס הכנסה אינה מאפשרת הסרת חיסיון על מסמכים שיש בהם סוד מקצועי. מכאן, כל ההתכתבות ממילא יש בה סודות מקצועיים, ולפיכך היא חסויה. לפי תיאוריה זו, מסמכים אשר נשלחו לעורך הדין לצורך מתן השירות המשפטי, כגון: מכתבים, טיוטות למכתבים, שנערכו כחלק ממתן השירות המשפטי הם חסויים. בדה"מ (מחוזי תל אביב-יפו) 114444/97 לה נסיונל חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' רשות ניירות ערך (פורסם בנבו, 26.03.1998) נפסק, כי השירות המקצועי של עורכי הדין מעולם לא הוגבל רק בינם לבין הלקוח. בית המשפט הנכבד פסק ש"… החומר כולל תרשומות של עורכי הדין משיחות ומישיבות שהתקיימו בעניין ההנפקה, טיוטות, תשקיפים [..] וכד'. השירות שניתן על ידי עורכי הדין ובמסגרתו הועבר החומר שבמחלוקת הינו שירות מקצועי מובהק, הכולל ייעוץ וחווי דעה משפטיים, הכנת מסמכים במסגרת הייעוץ המשפטי וייצוג המנפיק מול רשות ניירות ערך. לפיכך, החומר שהועבר בין הצדדים הוא חסוי עקב החיסיון הקיים בין עורך דין לבין לקוחו".

בענייננו, אף לפי רע"פ 8873/07 היינץ ישראל בע"מ נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 02.01.2011( הרשות החוקרת הסכימה, כי חיסיון עורך דין- לקוח חל מבחינה עקרונית גם על מסמכים הנמצאים בחזקת הלקוח או כל צד ג' ואין הוא מוגבל רק לאלה שמחוזקים בידי עורך הדין וכך גם פסק בית המשפט באותו עניין מקום שם קבע, כי "ראוי להדגיש, כי בשלב הדיון לפנינו חל שינוי מהותי בעמדתה העקרונית של המדינה ביחס לסוגית "תחולתו הגיאוגרפית" של חיסיון עורך-דין-לקוח. במסגרת בקשת רשות הערעור שהוגשה מטעמה, הודיעה המדינה כי בניגוד לעמדה שהוצגה על ידה בערכאות הקודמות, היא מסכימה לכך שחיסיון עורך-דין-לקוח יכול לחול מבחינה עקרונית גם על מסמכים הנמצאים בחזקת הלקוח ואין הוא מוגבל בהתפרשותו לד' אמותיו של עורך-הדין."

כך יתכן גם מצב שבו עורך דין המתמחה במשפט מסחרי יעניק ללקוח שירות משפטי שיכול לכלול גם שירותים שיועץ עסקי יכול לתת. ברם, ההיבט החשוב אינו נוגע למי מסוגל להעניק את אותו שירות אלא לעובדה שהשירות כאמור יכול להינתן גם על ידי עורך דין. כך לדוגמה, עורך דין המעניק ללקוח שירותים משפטיים בענייני מס יכול שיידרש גם להקים עבור הלקוח חברה עסקית כדי לאפשר ללקוח ליהנות מפטור מסוים ממס או להסתייע בכישוריו להכנת עניינים פיננסיים הנוגעים וקשורים לשירותים שהוא מספק. ככל שעורך הדין מלווה את הלקוח ובמסגרת זו נותן מענה גם לעניינים שהופנו אליו על ידי רואה החשבון שלו, כשירות משפטי ללקוח המתבקש על ידי מי מטעמו, הרי שזהו שירות מקצועי מובהק הכולל ייעוץ וחיווי דעה. זאת ועוד, גם אם המסמך המוגמר הועבר לידי צד שלישי לטובת הלקוח במסגרת מערכת יחסים בין שני אנשי מקצוע המטפלים בעניינו של הלקוח, אין בכך משום ויתור על חיסיון עורך דין – לקוח, כל עוד הלקוח לא הסכים מעולם, כי החיסיון המוטל על המסמכים כאמור יוסרו בין במישרין ובין בעקיפין מכוח אותה צורת עבודה שבין שני אלה.

מתי חיסיון עו"ד לקוח חל על חשבוניות מס / עסקה / קבלות?

ולעניין אחר, על פי המאמר של ד"ר ל. זר גוטמן, 27.1.2007: "אתיקה מקצועית" (גיליון 21) : "אם המסמך המבוקש הוא העתקי חשבוניות המס שמוציא עורך הדין ללקוחו בגין שכר הטרחה, הרי שאלו אינם חסויים ועורך הדין למסור אותם לפקיד השומה, על פי דרישה. מנגד, אם נדרש עורך הדין לפרט את העבודות נשוא החשבוניות – עליו לטעון לחסיון."  בשאילתה וההחלטה בעניין אתיקה מקצועית גיליון 10 (החלטה את 162/03) ביחס לחיסיון: פנייה של רשויות מס הכנסה העורכת חקירה על הלקוח, נקבע כך: "כיצד על עורך הדין לנהוג כאשר רשויות מס הכנסה פונים אליו לגביית עדותו, לצורך חקירה פלילית בעניינו של לקוח אותו ייצג לפני שנתיים בסכסוך עם מע"מ, ומבקשים שימסור: א. העתקי חשבוניות המס שהוציאה בגין שכ"ט. ב. פרטים הנוגעים למהות השירות שנתן.

מכאן, הן על פי המאמר של ד"ר ל. זר גוטמן, 27.1.2007: "אתיקה מקצועית" (גיליון 21) והן על פי ההחלטה האמורה לעיל, במרבית המקרים חשבוניות המס בגין שכר טרחת עורך הדין אינם חוסים תחת החיסיון עורך דין- לקוח. ברם, כאשר מדובר בחשבוניות מס המפרטות את אופי הטיפול המשפטי שעורך הדין מעניק ללקוחו תחת השירות המשפטי שנתן לו, הרי שאלה חוסות תחת חיסיון של עורך דין – לקוח, ועל כן אינם ניתנים לגילוי. כך גם מובא בהמשך המאמר מקום שם נאמר על ידי ד"ר ל. זר גוטמן, 27.1.2007: "אתיקה מקצועית" (גיליון 21), כי "כאשר מדובר בפניית רשויות המס אל עורך הדין לגביית עדותו לצורך חקירה המתנהלת בעניינו של הלקוח, יחול סעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין לפיו על עורך הדין להימנע ממתן תשובות שיש בהם פגיעה בחסיון. כך לדוגמא, אסור לעורך דין למסור לפקיד השומה פרטים על מהות השירות שנתן ללקוח, לאחר שהלקוח ביקש לנכות מהכנסותיו את שכר הטרחה ששולם לעורך הדין. ועדת האתיקה הארצית קבעה כי "מהות השירות אשר נתן עורך הדין ללקוח, הינם בגדר דברים שהוחלפו בין הלקוח לבין עורך הדין, ואין ספק כי יש להם קשר ענייני לשירות המקצועי."

על כן אין ספק, כי חיסיון עורך דין- לקוח חל גם על חשבוניות מס ו/או חשבוניות עסקה ו/או קבלות שהונפקו, בקשר עם תמורה עבור השירותים המשפטיים מקום שבו השירות המשפטי מפורט במלואו ללקוח – ואלה אינם ניתנים לגילוי. כך גם עולה מפרשת אברג'יל על פי השיחות שהובילו לגיבוש חשבוניות המס שהוצאו ללקוח והפירוט של השירות המשפטי שניתן ללקוח המפורט באותן חשבוניות – אלה חוסות תחת החיסיון. הדברים האמורים יפים הם גם לעניין טיוטות הסכמי שכר הטרחה שהוחלפו בין הלקוח לבין המבקש. על כל אחד ממסמכים אלה; טיוטות הסכמי שכר הטרחה והסכם שכר הטרחה הסופי, על פיו פעל עורך הדין, מקום שבו קיים פירוט של השירות המשפטי ואופיו ו/או דרך הענקתו, חל החיסיון.

על סודות מקצועיים ומסמכים חסויים - עמדת רשות המיסים

פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א- 1961 (להלן: "פקודת מס הכנסה") והוראותיה המיוחדות אף הן תומכות באמור לעיל. סעיף 235א לפקודת מס הכנסה קובע כי "סוד מקצועי" – חילופי דברים בין לקוח לבין עורך-דין שיש להם קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך-הדין ללקוח, בין שהדברים נאמרו בעל-פה ובין שהועלו על הכתב, לרבות רשימות שערך עורך-הדין לשימושו הוא, ובלבד שיש להם קשר עניני לשירות המקצועי כאמור; "מסמך חסוי" – מסמך שיש בו סוד מקצועי;". כאשר המסמכים הינם מסמכים שנוגעים לחילופי דברים בין עורך דין ללקוחו, כחלק מהליך השירות המשפטי והייעוץ המקצועי שניתן במסגרתו, ולחילופין תוך כדי העלאת מחשבות על הכתב של אותם חילופי דברים אשר התגבשו כתוצאה מניתוח משפטי, יהיו אלה מסמכים חסויים.

כידוע, החיסיון ניתן ללקוח ולא לעורך הדין, הלקוח אינו חייב למסור לחוקרים חומר שהוא מסמך חסוי שיש בו סוד מקצועי, ובמיוחד לא מסמכים שניתנו לעורך הדין במטרה שזה יספק ייעוץ מקצועי על בסיס החומר שסופק לו ובנוגע אליו, כשאלה נמסרו לידיו לשם קיום תקשורת חופשית ביניהם כחלק אינטגרלי מזכות הייצוג. הדברים נכונים גם לגבי תוכן השירות המשפטי המפורט על גבי הסכמי שכר הטרחה והטיוטות שלהם, החשבוניות וחשבוניות העסקה. ניתן להבין זאת גם לאור פרשת אברג'יל שבה נקבע: " … כי במקרים חריגים ביותר, מקום בו עורך הדין עשוי לשכנע את בית המשפט, הדן בטענת חיסיון כי שכר הטרחה או פרטי חשבונית המס, משקפים, כשלעצמם, את פרטי התקשרות המקצועית בינו לבין לקוחו, ניתן יהיה לחרוג מן הכלל ולהורות, באותן נסיבות, על חיסיון המידע או המסמך הרלוונטי".

הנה כי כן, גם בית המשפט הנכבד קובע שבמקרים מסוימים מסמכים כגון: חשבונית, טיוטות והסכמי שכר טרחה שמשקפים את פרטי ההתקשרות המקצועית בין עורך הדין ללקוח כפי שקורה ממש במקרים רבים, הם מסמכים חסויים. למותר לציין, כי גם רשות המיסים עצמה סבורה, כי מסמכים מהסוגים המדוברים חוסים תחת חיסיון, מקום שם מדובר בשיחות והתייעצות שהתקיימו בין הלקוח לבין עורך הדין שלו לשם קבלת עצה או שירות מקצועי. ברור הוא, כי אין כל הבדל בין שיחה בעל פה לבין שיחה באמצעות דואר אלקטרוני שכן, שתיהן חסויות. כך גם כל מסמך שהוחלף במסגרת השיחה האמורה וכל שיחה שהתנהלה עם רואה החשבון של הלקוח לשם מתן השירות המקצועי לטובתו, בין אם נעשתה בעל פה ובין אם נעשתה באמצעות דואר אלקטרוני.

המלומד י' קדמי בספרו: י' קדמי, על הראיות (חלק שני) 962, מתייחס לסוגיה זו וטוען, כי "אף שהגדרת המושג "סוד מקצועי" שבסעיף 235א לפקודת מס הכנסה אינה מתייחסת לחילופי תקשורת בין לקוח לבין אדם אחר, שאינו עורך דין- הדין הוא שהוראת החיסיון שבסעיף האמור מתייחסות גם ל"מסמך שבא לעולם לצורך הליכים שהיו אותה עת תלויים ועומדים או צפויים" אפילו נערכו על- ידי "אדם שלישי" לפי בקשת הלקוח או עורך הדין; וזאת משום ש"עיקרון החיסיון חד- הוא", ומשנקבע כי חיסיון התקשורת בין לקוח ועורך דין "משתרע גם על פרי עבודתם של מומחים אחרים האוספים חומר למען עורך דין המכין את תיק לקוחו לקראת המשפט.." אין מקום לצמצם את תחולתו של סעיף 235ה הנ"ל."