אחריות נושאי משרה על עבירות פלילית בתאגיד

אשמה בהפרת אמונים על ידי עובד ציבור דורשת הוכחה של מספר מרכיבים כאמור בהוראת החוק;
1. היותו עובד ציבורי,
2. ביצוע מעשה מרמה או הפרת אמונים,
3. הפרת האמון פגעה בציבור (אין חובה כי הנזק יהיה חומרי והאשמה אינה תלויה בתוצאת העבירה),
4. מעשי עובד הציבור היו במסגרת מילוי תפקידו. מכאן, מעבר לעובדה שהפרקליטות הפלילית תתבקש להוכיח, כי הראיות מצביעות על ניצול כוח ציבורי של התפקיד שהוא מכהן בו, תידרש היא להוכיח את הזיקה של תפקידו, משרתו וסמכויותיו למעשה המרמה או הפרת האמונים שהוא מואשם בהן והיותו מצוי בניגוד עניינים בין שני האינטרסים הציבורי והאישי אשר גרמו לפגיעה בציבור.

למרות האמור, לא אחת פסקו בתי המשפט כי מדובר בסעיף שתכולתו רחבה עד כדי כך שכמעט כל פעולה יכולה להיכנס בגדרה וניתן לפרשה כפגיעה באמון הציבור. לכן, בכל מקרה שמובא אליהם, וכדי לצמצם את אי הוודאות, מבחינים בתי המשפט בין הפרת אמונים המולידה אשמה לבין פעולה שמבצע נושא המשרה שאינה בהתאם לנהלים ואשר על כן מהווה היא אך הפרה של נהלים או בעיה שקשורה בארגון ולא עבירה פלילית.

לעניין זה, וכחלק מהמלחמה בשחיתות הציבורית, ניתן להביא במסגרת עבירה זו כל פעולה שיש בה ביצוע מעשה בניגוד עניינים והעדפת האינטרס הפרטי על האינטרס הציבורי, קבלת טובות הנאה במסגרת התפקיד הציבורי, הפרת חובת הסודיות החלה על מידע שנמצא במערכות הציבוריות לטובת קידום ואינטרסים אישיים.